סמל לודט ליבמן (22) חברה בתנועת המחנות העולים המשרתת במסלול הנח״ל זכתה באות מצטיינת הנשיא על מילוי תפקידה בגדוד הקרקל 🥇🇮🇱רגע לפני שהיא עולה לבמה בהר הרצל תפסנו אותה לשיחה צפופה, לשמוע קצת מה הדרך שהביאה אותה למעמד המיוחד.

לודט ספרי קצת על עצמך

"עליתי בגיל 6 מהפיליפינים יחד עם אמא שלי לקיבוץ אושה. לא היו אז עוד עולים חדשים בקיבוץ, היינו היחידות. כל החברות שלי נולדו בארץ והיו לבנות אבל לא הבנתי שאני שונה מהן, מאוד מהר הרגשתי חלק. בכיתה ד' הצטרפתי לתנועה עם שאר השכבה שלי בקיבוץ, בהתחלה הגעתי כי כל החברים שלי הגיעו, ובכיתה י"ב הבנתי למה אני בוחרת להמשיך".

אז מה באמת גרם לך לבחור להמשיך?

"תראי, פעם הייתי כזאת שלא שואלת שאלות ולא מדברת על רגשות. אני יודעת, קשה לדמיין את זה עכשיו! ואז באמצע י"ב, לקראת שנת השירות, התחלתי את המסע שלי עם התנועה. עברתי תהליך מטורף, לא חשבתי שאני אגיע למקום אליו הגעתי. למדתי להיות כנה עם עצמי, להגיד ביקורת, להקשיב לרגשות שלי. הגעתי למקום שבו אני יודעת מי אני. גיליתי את האהבה שלי לחינוך והבנתי שהיא מגיעה ממקום כללי יותר של האהבה לאדם. הבנתי שיש אפשרות להגשים את עצמך עם עוד אנשים, עם קבוצה. גם בקרק"ל וגם בפרק משימה אלו דברים שמלווים אותי"

לודט שלישית משמאל, יחד עם חבריה לתנועה טרם הגיוס

ידעת שתתגייסי למסלול נח"ל ולקרקל?

"בכללי היה לי ברור שאני מתגייסת, על זה לא הייתה שאלה. רק לקראת הגיוס, בשיחה עם אמא שלי על המשפחה שנותרה בפיליפינים, הבנתי ששם זה אחרת ושהגיוס לצבא לא מובן מאליו בכל מקום. זה היה לי ברור כי אני פשוט מרגישה שייכת. הגיוס לנח"ל וספציפית לקרק"ל היה ממש בחירה"

מה המשמעות של הבחירה הזאת?

"זה לדעת שאני עושה משהו עם הקשר היסטורי ומורשת. לא סתם קרה שיש גדוד מעורב של לוחמים ולוחמות יחד. אני חלק ממסלול שהוא המשך של הפלמ"ח, זה משהו שהתחיל לפני קום המדינה והכשיר את הקרקע למה שקיים היום. פעם הם לחמו ועשו התיישבות, היום אנחנו לוחמות ומחנכות".

יש רגע מסויים בשירות שלך שהכי מתחבר לך למעמד של קבלת אות הנשיא?

"שנה שעברה אבא שלי נהיה נכה. זה היה בזמן שאני לוחמת בגדוד, והייתי צריכה לשאול את עצמי אם אני ממשיכה או חוזרת הביתה לעזור למשפחה. ידעתי שקרקל זה המקום שבו אני צריכה להיות, ושחייבת להיות דרך גם להיות לוחמת וגם לעזור בבית. החלטתי שאין סיכוי שאני עוזבת, האמנתי שגם ברגע כזה יש דרך לפרוץ מחסומים. אז אני התעקשתי, והמפקדים שלי התעקשו ובסוף בכוחות משותפים זה קרה. בסוף המפקדת שלי רצתה שאמשיך בגדוד, ובכל זאת תמכה ביציאה שלי לפרק משימה מתוך היכרות איתי ועם כמה שחשוב לי להיות גם לוחמת וגם אשת חינוך וקבוצה"

לודט, תודה!
את השראה לכולנו ואנחנו כל כך גאים וגאות בך