תקופת 'הגל הראשון' של הקורונה, הציבה בפנינו שאלה גדולה ומורכבת : כיצד לקיים אורח-חיים חלוצי-משימתי- חינוכי – שיתופי במציאות של אי-ודאות רבה, סגר וריחוק 'חברתי' ? אל שאלה זו התלוותה לכל אורך התקופה שאלה נוספת: כיצד לשמור ולהעצים את החוסן שלנו, האישי והחברתי?
כדי להתמודד באופן מיטבי ומשותף עם שאלות אלה, קמו בכלל מעגלי התנועה צוותי ריכוז שעת-חירום, ויחד יצרנו את פורום רכזי שעת-החירום, שהוביל את עיצוב אורחות החיים לאורך כל התקופה. הצוות המשותף, וכן כל אחד מהצוותים בעצמו, עמלו שעות רבות כדי לפרש את התקנות הלאומיות, לגזור את משמעויותיהן הממשיות על החברה השיתופית שלנו ולהדריך את המעגלים השונים.
לאורך התקופה יצרנו הסכמות , שאפשרו לנו להתגייס לשלל משימות לאומיות (הובלת פעילות לילדי עובדים חיוניים, התנדבות לאוכלוסיות מוחלשות, סיוע לקשישים ועוד), לענות על הצרכים של המשימות החקלאיות שלנו, לערוב כלכלית זה לזו, לחנך את הילדים והילדות של חברות התנועה, ולהמשיך להדריך את חניכינו באופן מקוון. יצרנו גם הסכמות בתחומי הכלכלה, שביססו את הערבות הכלכלית שלנו, והיוו התשתית לפעולה המשימתית.
ובמרכז כל אלו – פעילות הצוותים יצרה את מסד לדאוג שכל חבר וחברה בתנועה יהיו נראים בעת הזו. הדאגה לשלומם של כל חבר וחברה, המאמץ הרב למנוע הדבקה של חברות תנועה בקורונה, לשמור על חברינו שבקבוצות הסיכון, לחזק רגשית וחברתית ולתת בסיס פיסי טוב להתנהלות – היו לנגד עיניהם של הרכזים, שעסקו יום ולילה בסוגיות שונות כדי לקיים זאת.
לאורך התקופה, כדי לרכוש כלים חדשים – קיימנו מספר מפגשים עם ארגון נט"ל. מנחי הארגון, עסקו עם רכזי הצוותים בדילמות ושאלות חברתיות הנוגעות לאחריות על הכלל, בדגשים לפעולה להגדלת החוסן האישי והקהילתי שלנו, במתן תמיכה לפעולת הצוותים שהיו שרויים בעומס ולחץ רבים. כאן המקום להודות לנט"ל על הסיוע המקצועי והרציני, שידע להיות מותאם לצרכינו המיוחדים.
זוהי גם הזדמנות גדולה להודות לרכזי שעת-החירום במעגלים השונים, על הרצינות, האכפתיות, הדאגה, הסבלנות, ובעיקר על המנהיגות והנכונות לשאת את האחריות הרבה.
