המאבק על משק החלב / יעל דיליאן

בחודשיים האחרונים אנחנו שותפים למאבק שאני מניחה כי רובכם לא שמעתם עליו בשטף החדשות – המאבק על איך יראה משק החלב הישראלי. אני יודעת, זה נשמע שולי לעומת שלל האתגרים והבעיות שאנחנו מתמודדים איתם כחברה, אבל ככל שנכנסתי לזה גיליתי כמה זה משמעותי לחיים של כולנו. 

אז על מה כל המהומה? 

משק החלב בישראל הוא משק מתוכנן מא׳ עד ת׳. משרדי הממשלה הרלוונטים והרפתנים מתכננים כמה חלב לייצר בישראל על מנת לתת מענה לביקושים, וזאת תוך תהליכי התייעלות ושמירה על מחירים הוגנים ומוצרים איכותיים לצרכנים. המדינה מבינה שתכנון המשק הוא הכרחי על מנת להבטיח קיום של משק לא ריכוזי, וכי ללא התמיכה והתכנון מתי מעט יוכלו להתחרות בשוק החלב העולמי. בענף החלב לדוגמה הרפת הישראלית יעילה יותר מכל רפת אחרת, אבל באירופה כל ליטר חלב מסובסד ב25 יורוסנט והפער מצטמצם לרעת הרפתנים הישראלים. בתנאים כאלו אין אפשרות להתחרות ביצרים האירופאים. ללא התמיכה והתכנון יווצר פה מצב של מעט רפתות ענק, בבעלות תאגידים שהשיקולים המסחריים שלהם חשובים יותר מהכל, ושיש סיכוי טוב שהם נשלטים ע"י בעלי הון זרים (כמו שכבר קרה בתנובה). 

כשצללתי לדברים הבנתי שהמאבק על משק החלב הוא במידה רבה המאבק על החקלאות הישראלית בכלל. לחקלאות הישראלית משמעות אדירה ליכולת אספקת המזון והעצמאות התזונתית של המדינה, יש בה חשיבות אסטרטגית ביטחונית (95% מהרפתות נמצאות בגבולות!) ויש גם את האחריות על מאות האלפים שמתפרנסים ממנה, רובם תושבי פריפריה שזו פרנסתם היחידה. ולמרות כל אלו יש מי שמתנגדים לה וחושבים שניתן להסתמך על ייבוא בלבד, ובמהלכים שמשרתים את היבואנים ובעלי ההון פוגעים פעם אחר פעם ביכולת לקיים חקלאות בארץ.

אז כמו שאמרתי, בחודשיים האחרונים אנחנו כתנועה שותפים למאבק על משק החלב. אנחנו עומדים לצד הרפתנים והחקלאים ומייצרים הד תקשורתי למאבק במדיה החברתית, בתקשורת ומול השרים הרלוונטיים. ברור לי שמי שייחשפו למשק החלב ולאופן בו הוא מתנהל יחד עם החשיבות שלו לביטחון המזון במדינה – יתמכו במאבק גם הם. 

בשבוע הקרוב אולי יתגבש הסכם בין נציגי הרפתנים למשרד האוצר על שמירת התכנון וחוק החלב לעוד מספר שנים. בעיניי זה בכלל לא העניין, כי לא משנה איזה הסכם ואילו סעיפים ייחתמו – אין שאלה על החשיבות של החקלאות הישראלית ותמיכת המדינה בה.