החברות של דן ואלכס

דן ואלכס נפגשו בשנת 2016 במפגש ערבים ויהודים בעיר. שנה אחר כך הם הפכו לשותפים בהקמת תוכנית 'הבוסתן' שהיום מונה כמה מאות חברי וחברות קהילה, מפעילה מגוון תוכניות חברתיות-קהילתיות, ופועלת לבניית חיים משותפים בעיר.

ספרו קצת על עצמכם (:

אלכס: אני המון שנים בנצרת עילית, הבית של סבתא שלי פה מאז שאני קטן. אני והמשפחה שלי עברנו מנצרת לעיר לפני 14 שנה. גדלתי בבית עם תודעה חברתית, הייתי בתנועת בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי) כנער ואחר כך במזכירות התנועה, ניהלתי את קייטנת השלום והילדות. אני פעיל חברתי בנצרת ובנוף הגליל. ב-22 שנים האחרונות אני עובד בחברת באינטל ומנהל שותף במיזם הבוסתן בעיר, יחד עם דן וניר.

דן: הגעתי לנצרת עילית ב 2011 במסגרת המעבר של קיבוץ משעול ממגדל העמק. הייתי הרבה שנים באקדמיה, סיימתי דוקטורט בהיסטוריה של טורקיה, דרך אגב, במהלך הלימודים גם אני עבדתי באינטל. בשנים האחרונות אני מרכז את תחום שמירת החיים בתנועת הבוגרים של המחנות העולים, ושותף בניהול הבוסתן עם אלכס וניר.

איך הכרתם?

דן: זאת הייתה אהבה ממבט ראשון! ב-2016 השתתפתי יחד עם שני חברים ממשעול בקורס שנתי בנווה שלום, שהכותרת שלו הייתה 'הכשרת סוכני שינוי בערים מעורבות'. בשלב מסויים בתוכנית ביקרנו בנצרת עילית והשתתפנו במפגש עם פעילים חברתיים ערבים ובו הכרתי את אלכס. כעבור שנה, פגשתי אותו במקרה כשלקחתי את הבן שלי מאימון ג'ודו והוא לקח את הבן שלו מאותו אימון. הזמנתי אותו למפגש לימודי עם כמה חברים מהקיבוץ ; מפגש שעסק בשותפות ערבית יהודית בעיר, והיתר היסטוריה.

אלכס: מקרי? לדעתי הכל היה חלק מתוכנית של דן! ברמה האישית הרבה זמן ניסיתי ליצור מפגשים יהודים ערבים בעיר. בשנת 2014, בזמן צוק איתן, המצב בעיר היה על הפנים מבחינת יחסי ערבים ויהודים. היה מאוד מתוח. ניסיתי לחפש חבר'ה יהודים שירצו להפגש ולנסות להוריד קצת את המתח, אבל לא מצאתי. סיפרתי על זה במפגש בביתו ד"ר חאלד, שבו דן ואני נפגשנו לראשונה. כמו שדן אמר, אחרי שנה וחצי הוא הזמין אותי למשעול ובתכלס משם הכל התחיל.

יש לכם זיכרון מיוחד שממחיש את הקשר ביניכם?

אלכס: טסנו יחד לחו"ל פעמיים. ניצלנו את זה שדן מומחה לאיסטנבול, וטסנו לטורקיה כזוגות. שנה שעברה טסנו למשחק כדורגל באנגליה, לבלות זמן מאוד יפה ומאוד חברי ביחד. את יכולה להבין כמי שגדלה בעיר שזה משהו שלא היה – לא הייתה שותפות כזו בין ערבים ויהודים. מבחינתי זה פשוט כיף שיש לי שכנים שאני גם מחשיב כחברים, שהם לא ערבים.

אלכס (ראשון מימין) ודן (באמצע) יחד עם אנטון במשחק כדורגל באנגליה, קרדיט: אלבום פרטי

דן: הנסיעות לחו"ל הם זיכרונות מאוד משמעותיים מהסיפור שלנו. אלכס הוא לא "חבר ערבי" שלי, הוא אחד החברים הקרובים שלי בלי שם תואר נוסף. הוא אדם שאני ממש אוהב מכל הלב. הכי אני אוהב שאלכס מציע שהישיבות לא יהיו בקיבוץ אלא אצלו בבית. זה הופך מבחינתי את העבודה לגם כיף. אני ממש מרגיש אצלו בבית.

אלכס: זה הדדי בהחלט. אני מרגיש ככה גם אצלכם בקיבוץ.

איך נראית העבודה המשותפת שלכם?

אלכס: בבוסתן המטרה היא שהשכנים יכירו אחד את השניה. אנשים בעיר נפגשים לפי האוכלוסיה שהם משתייכים אליה – בבית ספר, בחגים, הרבה מקומות מפגש. ככה יוצא שערבים מכירים ערבים ויהודים מכירים יהודים, למרות שכולם גרים יחד באותה עיר. הבוסתן מנסה להפגיש בין הצדדים, להוריד סטריאוטיפים, ליצור קשר. שיכירו את המנהגים אחד של השני, למה עובדים ביום ראשון והשני בשבתון, למה חוגגים חגים. חשוב לנו שכל מפגש יהיה איכותי. גם יוצאים לטיול או פיקניק ביחד וגם מקיימים דיאלוג, הכל באותו מפגש.

דן: אנחנו רוצים שכל מי שגר בעיר ירגיש בבית. יהודים וערבים. זה שאנחנו גרים יחד נותן לנו יתרון, זה הופך את העיר למיוחדת ואת הקהילה לכל כך מגוונת ויפה. בבוסתן אנחנו יוצרים קהילה שנהנית מהיתרון הזה. אחרי מספר שנים של עבודה חברתית-קהילתית "מלמטה", בשנה האחרונה אנחנו גם פועלים "מלמעלה" מול הממסד כדי לקדם מפגש ערבי-יהודי וכדי לצמצם אי שוויון.

אלכס: אנחנו מנסים להשריש שיח אחר, חיובי, לא מתלהם. כשיש קבוצה ערבית יהודית שמביאה רוח אחרת, זה משריש שיח חיובי בעיר.

קיבוץ משעול חוגג השנה 20 שנים בנוף הגליל! מה תרצו לאחל?

אלכס: קודם כל מזל טוב! אני מקווה שתמשיכו לגור בעיר, לעשות טוב לעיר. אני מאוד מאמין במה שהאנשים בקיבוץ משעול עושים בקטע החברתי והתרבותי. הם מחזקים קבוצות חלשות, מתנדבים בהרבה מקומות, שומרים על זכויות אדם. אני מקווה שיהיו הרבה קבוצות כאלו בעיר. אני חושב שגיוון אוכלוסיות בעיר זה דבר מאוד חשוב, מאוד חיובי. אני מאחל שכולנו, יהודים וערבים, נרגיש שייכים בעיר ושנחיה ביחד.